התעריף לשעה הוא רק נקודת ההתחלה
כשמעסיק מציע 40 ₪ לשעה, המחשבה הראשונה היא להכפיל את התעריף במספר השעות ולקבל את העלות. בפועל זו רק ההתחלה. כדי להגיע לעלות האמיתית צריך להוסיף שלוש שכבות:
- שעות נוספות — מתומחרות ב-125% וב-150%, לא בתעריף הרגיל.
- הוצאות מעסיק נלוות — ביטוח לאומי מעסיק, פנסיה ופיצויים, שאינן יורדות משכר העובד.
- ימי חופשה ומחלה — ימים בתשלום שאינם ימי עבודה.
מי שמתקצב לפי תעריף כפול שעות בלבד מגלגל טעות של רבע ויותר בכל חודש.
שלב ראשון: מהשעות לברוטו החודשי
עובד שעתי בתעריף 40 ₪ שעובד 42 שעות שבועיות מגיע לברוטו חודשי בסיסי של כ-7,280 ₪ (42 שעות × 40 ₪ × כ-4.33 שבועות בחודש).
אם באותו שבוע נוספו 4 שעות נוספות, הן אינן ב-40 ₪ אלא ב-50 ₪ (125%) או 60 ₪ (150%). שבוע עם 4 שעות נוספות מוסיף לברוטו החודשי כמה מאות שקלים — והברוטו הגבוה מושך אחריו גם את הוצאות המעסיק הנלוות. כדאי לבדוק את הברוטו המדויק לפי שעות העבודה בפועל.
שלב שני: שכבת עלות המעסיק מעל הברוטו
מעל הברוטו המעסיק משלם בעצמו, בלי קשר לניכויים מהעובד:
- ביטוח לאומי מעסיק — בשיעור מופחת עד סף השכר ובשיעור מלא מעליו.
- פנסיית חובה — כ-6.5% תגמולים ועוד כ-6% רכיב פיצויים.
- פיצויי פיטורין — הפרשה שוטפת של כ-8.33% מהשכר.
יחד אלה לבדם מגיעים בדרך כלל לכרבע מהברוטו. כדאי לבדוק את השיעורים המעודכנים ואת בסיס הפנסיה מול ההסכם החל.
המרכיב שנשכח: ימי חופשה ומחלה
עובד שעתי זכאי לימי חופשה שנתית ולדמי מחלה — ימים שהמעסיק משלם עליהם אף שהעובד אינו עובד בהם. מבחינת תקצוב, אלה ימי היעדרות בתשלום שמוסיפים לעלות השנתית.
מי שמתקצב שנה שלמה לפי שעות עבודה בלבד, בלי להתחשב בימי ההיעדרות בתשלום, מעריך את העלות בחסר. כדאי לבדוק את זכאות החופשה לפי הוותק ואת צבירת ימי המחלה.
איך מסכמים לעלות אחת
הסכום הסופי הוא ברוטו חודשי (כולל שעות נוספות מתומחרות) ועוד שכבת עלות המעסיק ועוד עלות ימי החופשה והמחלה.
במקום להרכיב את החישוב לבד בגיליון — שבו צריך להזין את תעריפי השעות הנוספות, את התקרה השבועית ואת שיעורי ההפרשה בעצמכם — המחשבון שלנו עושה זאת אוטומטית: מזינים תעריף לשעה, שעות שבועיות ושעות נוספות צפויות, ומקבלים את עלות המעסיק החודשית המשוערת.