ניכויי חובה מהשכר: מה המעסיק רשאי להוריד מהמשכורת

שלושת ניכויי החובה

המעסיק חייב בחוק לנכות מהשכר ולהעביר לרשויות:

• מס הכנסה — לפי מדרגות המס, בניכוי נקודות הזיכוי של העובד.
• ביטוח לאומי — שיעור מופחת עד הסף ומלא מעליו.
• מס בריאות — מחושב יחד עם הביטוח הלאומי.

אלה הניכויים היחידים שהמעסיק חייב לבצע גם בלי הסכמת העובד.

הפרשה לפנסיה — ניכוי לפי צו הרחבה

לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה, העובד מפריש בדרך כלל 6% מהשכר לפנסיה, והמעסיק מפריש בנפרד (כ-6.5% לתגמולים ו-8.33% לפיצויים). הפרשת העובד יורדת מהנטו — זו חובה חוקית שמופיעה ברוב התלושים.

כדאי לבדוק שההפרשה מחושבת על בסיס השכר הנכון.

מה ההבדל בין ניכוי חובה לניכוי מותר

ניכוי חובה הוא מה שהחוק מחייב — מס הכנסה, ביטוח לאומי ובריאות. ניכוי מותר הוא ניכוי שהמעסיק רשאי לבצע רק בתנאים מסוימים, למשל:

• הפרשות לפנסיה וקרן השתלמות — לפי הסכם.
• ניכויים שהעובד הסכים להם בכתב.
• ניכויים לפי פסק דין.

ניכוי שלא נובע מחוק, הסכם בכתב או פסק דין — עלול להיות ניכוי אסור.

מה המעסיק לא רשאי לנכות

המעסיק לא רשאי לנכות מהשכר סכומים על דעת עצמו — למשל קנסות, נזקים או חוסרים בקופה — בלי תנאי חוק, הסכם בכתב או פסק דין.

אם בתלוש מופיע ניכוי שלא ברור מאין הוא, כדאי לבדוק את מקורו. בדיקת חובות השכר עוברת גם על תקינות התלוש והניכויים — שלוש דקות, בחינם.