פדיון בסיום העסקה — חובה
כשהעסקה מסתיימת (פיטורין או התפטרות) המעסיק חייב לשלם לעובד פדיון על כל יתרת ימי החופשה שנצברה ולא נוצלה. אי-תשלום פדיון חופשה הוא אי-תשלום שכר לכל דבר.
שווי יום חופשה: השכר החודשי חלקי מספר ימי העבודה בחודש (בדרך כלל 21.66 בשבוע של 5 ימים, או 25 ב-6 ימים).
"מכירת" ימי חופשה באמצע העבודה
החוק דורש שהעובד יצא בפועל לחופשה שנתית — פדיון במקום חופשה בפועל אינו מקיים את החוק. מותר לפדות רק ימים מעבר לזכאות המינימלית, ובלבד שהעובד ניצל בפועל חופשה בהתאם לחוק באותה שנה.
במילים פשוטות: אי אפשר "לקנות" מהעובד את כל החופשה שלו. החוק דורש שהוא יצא לחופשה בפועל.
דוגמת חישוב פדיון
עובד שמשתכר 10,000 ₪ בחודש, סיים את העסקתו עם יתרה של 12 ימי חופשה נטו (שבוע עבודה של 5 ימים):
10,000 ÷ 21.66 ≈ 461.7 ₪ ליום → 12 × 461.7 ≈ 5,540 ₪ פדיון.
אם היתרה בימי ברוטו — יש להמיר קודם לנטו לפי דפוס המנוחה השבועי במקום העבודה.
טעויות נפוצות
- תשלום פדיון שוטף במשכורת החודשית במקום מתן חופשה בפועל — פסול.
- איפוס יתרה ב-31 בדצמבר בלי הסכם — אסור.
- חישוב שווי יום לפי 30 ימי חודש במקום ימי עבודה — טעות שמקטינה את הפדיון.