הזכאות הבסיסית
עובד במשכורת חודשית זכאי לחופשה שנתית בתשלום מלא לפי סולם הוותק: 16 ימי ברוטו בשנה בחמש השנים הראשונות, 18 בשנה השישית, 21 בשביעית, ויום נוסף לשנה עד 28.
במהלך החופשה העובד ממשיך לקבל את משכורתו הרגילה — החופשה אינה הפסקה ללא תשלום.
מי קובע מתי יוצאים לחופשה
מועד החופשה נקבע על ידי המעסיק, בתיאום עם העובד. המעסיק רשאי לקבוע חופשה מרוכזת (למשל סגירת העסק באוגוסט) ובתנאים מסוימים אף לכפות יציאה לחופשה על חשבון היתרה — אך לא על חשבון חופשה עתידית שטרם נצברה.
בית הדין מכיר בזכותו של המעסיק לנהל את החופשות, אך דורש שהן יינתנו בפועל — "ניהול על הנייר" בלבד אינו מספיק.
עובד זמני: תמורת חופשה במקום חופשה
עובד שעבד פחות מ-75 ימים רצופים אינו זכאי לימי חופשה בפועל — אלא לתשלום "תמורת חופשה" בסיום העסקה (סעיף 4 לחוק). מ-75 ימים ומעלה — הזכאות הרגילה חלה, בפרו-רטה לתקופת העבודה.
חגים אינם חלק מהחופשה השנתית
תשעה חגים בתשלום (ראש השנה יומיים, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה, פסח ראשון ושביעי, יום העצמאות ושבועות) עומדים בפני עצמם. חג שחל בתוך חופשה שנתית אינו נספר כיום חופשה — הוא מאריך את החופשה.